הצהרה: לא אשרת בצבא מצרים, ואני מוכן לשאת בתוצאות

>> 22 October 2010




ביום שני האחרון ה-18 באוקטובר, נמסר לי צו גיוס כחייל מילואים לכוחות הצבא.
מצופה כי אמסור עצמי לבסיס הגיוס של האזור בו אני גר ביום שישי ה-22.10.10, ומשם אועבר למכללת הקצינים בפאייד (איסמעיליה) לשרת שירות חובה בן שלוש שנים.

בתקופה האחרונה חשבתי יותר מדי לגבי מה תהיה תגובה ראויה למצב הנתון. הנני פעיל ליברל מאס 2005. אני קורא דרך קבע בעד עקרונות האינדיבידואליזם ולמען חירויות הפרט. התבטאתי המון בעל פה ובכתב נגד המשטר הצבאי הנהוג במצרים מאז ה23 ביולי 1952. הבעתי ביקורת נגד הלאומנות והפשיזם שהשתלטו על המדיניות המצרית מאז ועד היום.
הגנתי בחירוף נפש על זכות מצרים וישראל לחיות זו לצד זו בשלום, ולסיים את מצב העוינות ביניהן.
התנגדתי להטרדה השיטתית של המשטר המצרי כנגד ישראל, לדוגמה מעורבותה המיותרת במלחמת 1948. כמו כן התנגדתי להתקפה המצרית על זכותה של ישראל לנווט בחופשיות במים בינלאומיים, וכן לתמיכת המשטר המצרי בכוחות טרוריסטים שהפעילו אלימות כנגד אזרחי ישראל.
באפריל 2009 הקמתי את תנועת "לא לכפיית שירות צבאי" כתנועה הראשונה במצרים הפועלת למען עקרונות פציפיסטים, זכותם של אזרחי מצרים לסרב לשירות צבאי מטעמי מצפון, ולעדיפות של גיוס צבאי על בסיס התנדבותי בלבד על פני גיוס חובה.

חשבתי רבות והחלטתי כי אסרב לצו הגיוס ואשא בתוצאות הסירוב, יהיו אשר יהיו.
זאת בזמן שאני יודע כי התוצאות יהיו קשות, היות ואני סרבן הגיוס הראשון במצרים מטעמי מצפון.

הסיבות להחלטתי הן רבות, וביניהן ניתן למנות –
  • הנני פציפיסט, מתנגד לאחוז בנשק, ומתנגד להצטרף לשורות הצבא ונספחיו. הסכמה לגיוס תהיה בניגוד לצווי מצפוני ולקרונות שאני מאמין בהם. אינני מוכן לחתור תחת אמונותיי, יהיה המחיר אשר יהיה.
  • כמו כן, אינני מוכן להוות חייל שח-מט במירוץ החימוש והעימותים שותתי הדם באזור זה. אינני מוכן לאחוז בנשק נגד צעיר ישראלי שגוייס גם הוא בכפייה, שמגן על קיומה של מדינתו. איננו מוכן להיות עוד מספר שהגנרלים ישחקו בו בעסקי המלחמה במזרח התיכון.
  • מעל לכל, אני מודע לכמות הפרסומים שממסדי הביון והצבא הוציאו נגדי בשנים האחרונות, וההאשמות שלהם נגדי בדבר היותי סוכן זר לכאורה. לאור כל הפרסומים הללו, אני חושש לחיי ולבטחוני במסגרת הכוחות המזויינים, במיוחד תחת הנסיבות הקיימות המונעות פיקוח על המתרחש בתוך שורות הממסד הצבאי. תחת הנסיבות הקיימות שבו בית הדין הצבאי אינו נייטרלי ומהווה חלק מהממסד אשר מאשים אותי למעשה בחתרנות ובגידה. לפיכך אין לי מנוס מטעמי חשש לבטחוני להסכים למאסר בן שנים ארוכות מאשר להסתכן בכך שיתנקשו בחיי במהלך שירותי הצבאי.

כל זאת אין פירושו שאני מתחמק או בורח משירותי הבטחון. אני מסרב לצו הגיוס, לא בורח ממנו.
הנני גר באותה כתובת הרשומה בתעודת הזהות שלי, הכתובת ידועה למנהל הגיוס, לצבא ולשירותי הביון המצרי. כתובתי גם רשומה על מעטפות המכתבים ששלחתי לשר ההגנה, לראש הממשלה, שני ראשי הפרלמנט ולנשיא הרפובליקה מר חוסני מובארק. אינני חי במסתרים כך שהמשטרה יכולה לבוא ולעצור אותי בכל זמן שתחפוץ. אני מוכן לחלוטין למסור עצמי למערכת המשפט כאשר יוצא נגדי צו מבוקש.

כל רצוני הוא להודיע כי אני עדיין אזרח (על פי החוק המצרי). אדם עובר לסטטוס של חייל כאשר ניתן לו ברטיס זיהוי צבאי, הוא מוסר אותו ליחידתו ולובש מדי צבא. לא עשיתי אף אחד מהצעדים הללו. הנני כאן לוודא כי אני אזרח. לא הצטרפתי לצבא. לכן יש לי זכות להיתבע בפני בית דין אזרחי. כל נסיון לתבוע אותי בבית דין צבאי מהווה הפרה של זכויותיי כאזרח.
כמו כן, הנני מוודא את מעמדי החוקי כי הנני נעדר כחוק מהצבא (לא נפקד), והנעדר אינו חייב בעונש מלבד כאשר הוא מתגייס, ואז הוא חייב בשירות צבאי של שנה נוספת. לפיכך, אין לצבא זכות לאסור אותי או לתבוע אותי על אי-גיוס במועד שנקבע (22.10.10)


אני מודע לכך שהחלטתי טומנת בחובה מחיר כבד.
אני אאבד את זכויותיי הפוליטיות לכל שאר חיי. לא אוכל לנסוע מחוץ למצרים למשך זמן רב.
אתקשה למצוא תעסוקה, מכיוון שלא תהיה לי תעודת שחרור צבאית.
באופן ודאי אהווה מטרה להטרדה ממושכת מטעם המשטרה.
מעל הכל, מאוד אפשרי שאשפט למאסר יותר מפעם אחת ולמשך תקופות ארוכות.
 
 
אך לחירות יש מחיר, ואני בן חורין. אינני מתנגד לשלם את המחיר עבור חירותי. עם קורבנות כמו אלה, דמוקרטיות גדולות באירופה ואמריקה נוצרו.
-          הקורבן של פעילים אמריקאים שסירבו להתגייס לוייטנאם בשנות ה-70, שנות המאסר שנגזרו עליהם הובילו בסופו של דבר לנסיגת הכוחות האמריקאים מוייטנאם וסיום גיוס החובה בארה"ב.
-          פעילים באירופה הקריבו את היקר מכל, חלק נהרגו ורבים אחרים נאסרו, כדי לעצור מקרי טבח אתני באירופה. כדי לשנות את אירופה ממקום של שחיקה אתנית לאיחוד אירופאי חזק בעל תפקיד משמעותי בפוליטיקה העולמית. כמו כן, מקום שמכבד זכויות אדם אפילו יותר מארה"ב.
-          קורבנות של ישראלים פציפיסטים רבים  שישבו במאסר כדי שלא יצטרכו לאחוז בנשק נגדנו. הקורבן שלהם מחייב אותי ללא פחות מלנקוט עמדה זהה ולסרב לאחוז בנשק נגדם. הנני חלק מתנועה של אנשים הבוחרים בשלום ומסרבים מלחמה ושפיכות דמים.

בעמדה זו, אני שמח להוות נקודת מפנה הסטורית ביחס בין הצבא לאוכלוסיה האזרחית במצרים. כולי תקווה כי יום יבוא והצבא המצרי יחזור למקומו ויחדול מהתערבותו בפוליטיקה, ומצרים תהפוך למדינה אזרחית בכל מובן המילה. מדינה שבה לצבא לא תהיה עוצמת-יתר מול אזרחים, שבה ימוגרו המשפטים הצבאיים, הצנזורה של כוחות הבטחון על העיתונות ותפקידם בסכסוך האזורי ושימור המשטר הצבאי. מצרים שבה לא יהיה צורך באישורי נסיעה מכוחות הבטחון.
הנני מייחל ליום שבו מצרים תהפוך למדינה חילונית ליברלית, המכבדת זכויות פרט, שלום,  את זכות הבחירה של הפרט וערכי מקצוענות ומודרניות בהקמת צבא לאומי.

מייקל נביל סנד
20 אוקטובר 2010

5 comments:

Tamar 24/10/2010, 20:38  

אני מציעה לך להגר למדינת ישראל.יש לך הרבה מה לתרום

Anonymous,  11/04/2011, 22:23  

לזיין את אמא שלך

انا بابا ياض,  11/04/2011, 22:37  

حمرا
Red
אדום

Post a Comment

Every post represents my opinions when I wrote it, but not necessary now!
كل مقال يعبر عن آرائى فى تاريخ كتابته، و ليس بالضرورة عن أرائى حاليا

  © Blogger template Simple n' Sweet by Ourblogtemplates.com 2009

Back to TOP